חוסר פרטיות, סביבה לא צפויה, זמנים לא קבועים, רעשי רקע וחוסר בחלל יחיד ויציב הופכים את קיום טיפול בסביבת בתי חולים למאתגר למדי.
איך בכל זאת מקיימים מרחב בטוח וקשר משמעותי בתוך כל זה? על כך בפרק זה בו אסנת תרחיב עמל מודל לטיפול באמנות שפיתחה לאורך עבודתה רבת השנים בבי"ח שערי צדק בירושלים.
אסנת ויינפלד-יהודיין היא מטפלת באמנות בילדים המאושפזים בבית חולים, בבית הספר שליד מחלקות הילדים בית החולים שערי צדק ירושלים.
קישור למאמר המציג את המודל.
Orit Kalpish from Emili Sagol Research Center on Vimeo.
גישת ההדרכה מושפעת מן ההבנה כי האדם הינו תולדה של האובייקטים המופנמים הנושא בתוכו ואף פועל דרכם בעולם. בשדה ההדרכה, דרך עבודה בעזרת דימויים באופן בטוח ורחוק מספיק מחד בשילוב עם ההדהוד הגופני שהם מעוררים, הנוגע באופן בלתי אמצעי בתוכן פנימי זה, ניתן להגיע לתובנות עמוקות ביחס לטיפול וכן לקדם באופן משמעותי אזורי עיוורון ותקיעות. דרך דיאלוג פנימי אשר נוצר, מתאפשרת אינטגרציה ותובנה בעזרת העיבוד עם המדריך. בנוסף, התבוננות על מערך היחסים המקבילים וה"מודלינג" לעבודה: מדריך- מודרך/מטפל-מטופל, ניתן לסייע ולעבור דרך מחסומים התפתחותיים מאתגרים בטיפול ובהדרכה.